געגועים

הַבֹּקֶר, בְּתַּחֲנת הַדֶּלֶק ,לְיַד הַמִּתְקָן לִשְׁטִיפַת מְכוֹנִית, בָּקַע לְפֶתַע מִלִּבִּי

רֶגֶשׁ זַךְ שֶׁל גַּעְגּוּעַ. כְּמוֹ נְגִינַת חָלִיל הוּא נָבַע מִתּוֹכִי,

צָלוּל וּמָתֹק.

כְּבָר שֶׁחִיַּיגְתִּי, חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה עָלוּל לְהִתְפַּרֵשׁ כִּתְלוּנָה

וְנִיתַּקְתִּי.

בִּמְּקוֹם זֶה צִיַּירְתִּי בְּפִנְקָס בְּרוֹשִׁים,

וְכָתַבְתִּי לְךָ וְלִי

שִׁיר

כֵּן, כָּךְ

מֵעַל פַּסֵּי הָרַכֶּבֶת

אֲנִי עוֹמֶדֶת

בֵּינוֹת לְקוֹצֵי הַזָּהָב

וּבְרוֹשֵׁי הַכֵּהוּת הַיְּרֻוקָה

מֵעַלָי הַשָּׁמַיִם

לְרַגְלָי סַנְדְּלֵי

רֵאשִׁית הַקַּיִץ

כָּל כֻּלִי

גַּעְגּוּעִים

יוני 2006

פורסם ב"זוטא, קצר עט לספרות קצבית", גליון 87